|
דברים לאזכרה לרועי רוט ז"ל- בבית הכנסת "מורשת יהודית" באלקנה
כ"ט בשבט תשס"ט (23.2.09)
בבית הכנסת שלנו פרח צמח.
בבית הכנסת שלנו צמח פרח.
לא רק ראינו אותו בפריחתו, גם שמענו אותו בשעת התפילה ועוד איך שמענו את קולו.
זכור לי רועי,הי"ד,בקולו המהדהד בין כתלי ביהכ"נ במענה "אמן", הבוקע רקיעים
ומרטיט את לב הציבור בחרדת קודש. קול שפילס דרכו למרומים למעלות טהורים
וקדושים.
פעמיים כתוב בפרשת השבוע האחרונה, פרשת "משפטים", על ערכה של הצעקה"
על האלמנה והיתום נאמר: " כי אם צעק יצעק אלי, שמוע אשמע צעקתו".
ועל הלווה העני שמשכן את בגדו למלווה ואין לו במה יישן, כי היא שמלתו לעורו, למרות שאין לו עדיין כדי לשלם את חובו, אומרת התורה למלווה להשיב את הבגד הממושכן ללווה "עד בא השמש,מסיבה פשוטה: "והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני".
הקב"ה, בורא העולם, משום שהוא רחום וחנון, איננו יכול לעמוד מול צעקת האלמנה והיתום והוא איננו יכול לעבור לסדר היום על צעקת הלווה העני שנותר ללא כסות לישון בה בלילה. אין כאן נימוקים הלכתיים או משפטיים. אומר להם הקב"ה לישראל, גם בי יש מידות שאתם מכנים אותן כמידות אנושיות, הומניטריות. דעו לכם, שממני תראו וכן תעשו!
וכולנו, אף על פי שקראנו וחזרנו וקראנו על תכונתו זאת של הקב"ה, השומע צעקת
עמו כי חנון הוא, ויש באמת הרבה על מה לצעוק בגלל מצוקותיו
של עם ישראל, בכל זאת אנו נמנעים בדרך כלל מלעשות זאת. לא נעים לנו, מה יאמרו עלינו בציבור? איך זה ייראה?
ורועי הקדוש זכרונו לברכה, עשה זאת בכל תפילה ותפילה,בעיזוז, בכוח ובעצמה,
בשביל כולנו, כשליח כל הציבור .הקב"ה לא יכול היה שלא לשמוע אותו ואת זעקתו, כי חנון הוא.
ועולה כמובן השאלה הקשה מנשוא, איך קרה שהזועק בשם מתפללי בית הכנסת
"מורשת יהודית", בשם תושבי אלקנה כולה, בשם עטרת התורה ותפארתה בישיבת
"מרכז הרב" ובשם כלל ישראל, איך קרה שדווקא הוא נלקח, כבחור רך בשנים,
המתמיד באוהלה של תורה, לישיבה של מעלה?איך קרה שזעקתו האישית לא נשמעה?
ואין בידינו תשובה, אלא להרהר, שמא רצה בו הקב"ה לידו, צמוד אליו, שליח
כה חשוב של עם ישראל, שלא רק דיבר אלא עשה ודווקא עשה זאת בצעקה,
בקול גדול, ככתוב בפרשת השבוע. אלא שכעת, בלי רועי זכרונו לברכה בקירבנו,
נותרנו אנו יתומים ועניים ומי יזעק את זעקתנו?
נראה, כי לרועי הי,"ד, אציל הנפש, התמים, הטהור, יש יעוד עליון לשמש לנו,
לכל עם ישראל, סניגור, כי רק מי שהרעיף אהבה על סביבותיו והשרה הילה של
קדושה וטהרה, יכול לשמש סניגור, להקרין עלינו מרוחו ולעודד אותנו, את כולנו,
לדרך של עבודת ה' באהבה, שלום ורעות.
הבה נאמץ את מורשתו הרונית כמסר חזק של חיבור לבבות, של חיזוק חיי הרוח
של קהילתנו. הבה ונשמור על ציווי זה מכל משמר.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
__________________________________________________________
הרבה פנים היו לרועי וכולם הכירו אותם היטב, אבל תכונה אחת חשובה שלו ונשארה עלומה מעיני מכיריו והציבור ועליה אני רוצה לספר לכם:
רועי מבשר שבת קודש
כמו מצעד הפרשים המבשרים על רכב הנשיא המתקרב, כמו האדמומית המתחילה בקצה העננים ומבשרת על שקיעת השמש שתתחיל בקרוב
וכמו עמודי האש והענן המבשרים על עם ישראל שבעקבותיהם, כך הפכה הופעתו הבלתי נשכחת של רועי ז"ל יקירנו בבית הכנסת למבשרת את כניסת השבת.
יום שישי אחה"צ עוד שעה עד כניסת השבת, דלתות בית הכנסת נעולות וכולם בביתם בזמן שההכנות לשבת בשיאן. ובכל זאת, שניים נמצאים בדרכם לביהכנ"ס ומיד ייפגשו בחזיתו.
עבדכם המייצג את הציבור שיגיע עם כניסת השבת, מגיע כבר עכשיו לבית הכנסת ועם הגיעו הוא שומע שירה רחוקה ההולכת ומתעצמת עד שניתן להבחין במילים ברורות: "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות, דומה דודי לצבי או לעופר האיילים, הנה זה עומד אחר בחלונו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים". מלה אחר מלה, משפט אחר משפט, פרק אחר פרק. והכל בכוונה עצומה בדבריו היוצאים מן הלב. ובחלל הריק של הרחוב הדומם והמתכונן לשבת מהדהד הקול ומכה בקירות הבתים וחוזר ומתנגן כשירת המלאכים, ובעקבות הקול מתגלה דמות ההולכת ומתקרבת. חולצה לבנה, כיפה גדולה וסידור ביד צועד רועי רוט מפתח ביתו אל עבר בית הכנסת וכל צעד שלו נראה כמרחף ונישא על חדוות האווירה של כניסת שבת המלכה. אפוף בהילה זוהרת וכשאור גדול קורן מעיניו הוא מתקרב אלי ומתיישב על הספסל בדיוק בנקודה הקבועה שלו ובלי להפסיק ולו לרגע הוא אומר את שיר השירים עד לפתיחת דלתות ההיכל.
רועי היקר, נאמר בזוהר הקדוש שהטעם לאמירת שיר השירים בערב שבת הוא כדי להינצל מדינה של גהינום, והנה אתה בגן-עדן רועי ודמותך ניצבת מול עיני וקול מהדהד באזני " ה' רועי לא אחסר", אבל אותך רועי אני אחסר מאוד.
דודי ירד לגנו לקטוף שושנים וקטף אותך רועי היקר מבשר שבת קודש כדי שתהיה לידו.
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.אמן
__________________________________________________________
.יום השנה הראשון ללא רועיקושקוש שלנו- האחד
כבר חלפה לה שנה- כך אומרים.
כך אומרים המשפחה, הרבנים המכובדים ואף החברים.
כבר חלפה שנה- מאז נלקחת
ואנו כתמיד - מעלים קווים לדמותך.
ואתה הרי איתנו תמיד, "כאילו" כלום לא השתנה.
נא ענה לי, רועיקושקוש שלי- האם באמת חלפה לה שנה?
האם הקיץ חלף והשמש זרחה,
האם קרניה שלחה על חיוך וקסם שנמחה?
האם עבר האביב
ואתה לא היית איתנו סביב?
האם הסתיו - שגרף את עלי השלכת
נתן לך סתם כך מעימנו ללכת?
ורק זה החורף, אשר על הסף מתדפק
על מסיכת חיים שניקטעה- מתרפק.
על פתיל יצירה שכבה ללא טעם
ואשר יתמזג עד הנצח, עם קולות הברק והרעם.
אשר ירשום עקבותיך וינציח חיוך וריח אחרון
ואשר יחרט עמוק בנבכי הלב והזיכרון.
ניצבים אנו לפניך רועי, ביראת כבוד,
הכל לפתע מתגמד ונעשה לא חשוב
מול הידיעה הצורבת- שאתה בננו האהוב,
לעד- פיזית כבר לא תשוב!
ואני? איך אצליח לומר את זו התפילה
שתשחרר אותך ואת נשמתך שתשב סופסוף עם בוראה?
היה זה יום חמישי, ערב ר"ח אדר בשבוע,
ואילו אתה בני האהוב, התנהגת באופן- קבוע.
ואז קרה מה שקרה, נורה הצרור, לא נשמע הד הרעם
וכך כבה פתיל חייו של זה העלם, ללא תכלית ובלי טעם.
ואני נותרנו מדממים- עם הכאב, התסכול והזעם.
אנו מוסיפים לספוד לך ולכאוב, בן/נכד/אח/חבר אהוב יקר ולבכותך
אתה- שתמירה וחסונה הייתה קומתך
ועל שפתיך תמיד חיוך, מילה טובה, שירה, תפילה
והרבה תורה, הרבה תורה.
אתה העלם, שלא היו רבים כמותך
הלכת עם ספר קודש, הלכת חופשי אל מותך!
סופדים לך - על כי לבטחונך האישי, מעולם לא חששת
ולכל הסובבים אותך- דאגת ואף תמכת.
פצעים רבים גם חבשת, פצעי נפש, שהכבידו והקהו הרגש.
לך, שאת אוויר ארצנו בכל ישותך - הרגשת
ואת שורשי האדמה, התורה הקדושה והמשפחה- כה הוקרת וינקת
ושאת אמונך, על מגש דמים לה הגשת...
לעיתים היינו נדהמים מהכוח והאמונה היוקדת,
על כך שאתה כה אהבת ורצית בקרבת האל יתברך
והעמקת בהבנתך הגדולה ובאהבתך המוחלטת את שורשיך באדמת
ישראל הקדושה.
ואנו שואלים:" אמור בני, מאין העוצמה, החיוניות, הגבורה והכוח?
במציאות שאנו חיים בה היום: האם לא פשוט יותר לקום ולברוח?
ואז הוא עונה בגאווה, כשעל פניו אותו חיוך מקסים ונודע- חיוך עם הרבה חוכמה
:ואהבה
"אני שואב תעצומות ייחודי
ממעיינות הנפש של תמצית ייעודי
ומן העובדה שאני פשוט- יהודי"!
ורק בשל כך, רודף אותנו כל מחבל, או מרצח,
היות ואת הקוד הזה, הוא רוצה- לפצח.
את קוד האמונה, העוצמה והכוח, התפילה, הקדושה- האמונה המוחלטת.
האמונה בצדקת הדרך.
לך לדרכך המוארה והמבורכה, בננו האהוב.
היה מליץ יושר על עם ישראל באשר הוא.
גאים היינו בחייך וגאים אנו בך- בחייך אלה.
תודה לך אלי, תודה על הזכות לחיות במחיצתו של רועי.
ממשיכים בדרכו של רועי
שלך לתמיד, המישפוח'ה.
הרצח בישיבת מרכז הרב
(כתבה מתוך אתר החדשות NEWS1)
פיגוע ירי בישיבת מרכז הרב בשכונת קריית משה בירושלים. הפיגוע בוצע סמוך לשעה 20:45 בספריית הישיבה בה שהו אותה עת כ-20-15 תלמידים. המחבל רצח שמונה תלמידים ופצע 11. עדויות ניצולים שהיו עדים לטבח הנורא מלמדות על אכזריות רבה מצד המחבל, שעברא בין הנפגעים וירה בראשם כדי לוודא הריגה. דמם של הנפגעים שטף את קומת הספרייה והתערבב עם ספרי קודש וטליתות.
הטבח נערך במשך דקות ארוכות. התלמידים היו חסרי הגנה עקב היעדר אבטחה. חלק מהם הסתתרו בחדרים צדדיים. אחרים קפצו מחלונות חדרים סמוכים כדי להציל עצמם ולהזעיק עזרה. המחבל הסתובב בקומת הספרייה זמן רב יחסית עם רובה אוטומטי, והצליח להחליף כמה מחסניות צולבות ולפגוע בתלמידים, קודם שחוסל. לאחר מכת האש הראשונה עבר המחבל בין הפצועים וירה למוות בראשם של הנפגעים.
המחבל, תושב מזרח ירושלים ונושא תעודת זהות כחולה , נורה ונהרג על-ידי קצין צה"ל (מיל.), הרב יצחק דדון, ששהה בבית המדרש באותה עת. דדון רץ למקום, לאחר ששמע את הירי, וירה שני כדורים בראשו של המחבל, יחד עם בחור בשם דוד שפירא. המשטרה דיווחה כי אל הקצין היורה הצטרפו שני בלשים, שביצעו וידוא הריגה. בסך-הכל נורו בגופו של המחבל כ-17 קליעים.
הטבח בוצע בשעה שבבית המדרש של הישיבה היה לימוד "סדר ערב" לאחר שקודם לכן חגגו התלמידים את ראש חודש אדר ב'. המחבל נכנס לישיבה כשבידיו ארגז קרטון. לאחר שנכנס לספריה הוציא מקרטון שעליו היה כתוב TV את הנשק והאפוד והחל לירות במשתתפים. הוא לא הספיק להיכנס לבית המדרש וביצע את הפיגוע באזור הספריה והמדרגות בכניסה לישיבה.
הנפגעים פונו לבתי החולים בירושלים, ובעיקר להדסה עין כרם ושערי צדק. ממד"א נמסר כי מצבם של שניים מן הפצועים אנוש. מאוחר יותר יצאו השניים, שהינם נערים, מכלל סכנה. מצבם של שניים אחרים קשה, אחד בינוני והשאר קל.
האדמו"ר מבוסטון: מקום התורה ינחם אותנו
כתבה מתוך אתר ערוץ 7, כתב: יוניקמפינסקי, פורסם ב:17 למרץ 2008
בשבת פרשת זכור נשא האדמו"ר מבוסטון דברי ניחומים בעקבות הטבח ב'מרכז הרב'. "יהי רצון שנזכה שהמקום, מקום התורה, ינחם אותנו", אמר.
האדמו"ר מבוסטון שליט"א נשא דברים לפני תפילת מוסף בש"ק פרשת זכור על האסון הנורא שפקד את כלל ישראל ברציחת שמונה מיקירי בחורי ישיבת מרכז הרב הי"ד בירושלים עיה"ק.
איזה אפשרות נמצא בכדי לנחם את כלל ישראל? איזה מילים של נחמה אפשר להביע לאחר אבדון כה כבד? אחרי טרגדיה כזו באיזה אופן יכולים לעזור בכדי להקל את הסבל הנורא?
כשמנחמים אבלים חז"ל טבעו מטבעת הלשון בברכת "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים".
המילים האלו הם בעצמם נותנים לנו הנחמה ,ויש בהם הכח לנחם אותנו וליתן לנו הכח שנוכל להמשיך את חיינו למרות אבדון. המילה "המקום" שאומרים ינחם אתכם זה בעצם הנחמה, כי כשמסתכלים על האסון הנורא למרות זה עוד נמצא המקום של תורה , עוד נמצא הישיבה של לומדי תורה כי זה לא יכלו להחריב .
וזה היה הנחמה של כלל ישראל בכל הדורות , כי גם בימי בעלי התוספות שהיו בארצות גרמניה וצרפת שנרצחו על קידוש השם בימי הזעם בימי הביניים שאז ג"כ עשו חורבנות לכלל ישראל אבל התורה שלהם נשארת במקום וכמו כן בתקופת השואה נחרבו כמעט כל הישיבות וראשי הישיבות ותלמידיהם נספו על קידוש השם כמו ישיבת חכמי לובלין הידוע בן היתר ע"י ראש הישיבה הרה"ג רב מאיר שפירא זצ"ל שהתחיל לימוד "דף היומי".
ועד הטרגדיה האחרונה בה כבו 8 נרות קדושות מיוחדים , וטהורים , תוך כדי לימוד תורה בהתמדה רבה. בכל זאת המקום נשאר!
אפי' בצורת הדף אנחנו מוצאים את המקום המיוחד לתוס' שעד היום לומדים אותו בכל ישיבה ובכל סוגיה.
ישיבת חכמי לובלין איבד את לומדי התורה של אותו דור אבל מקום התורה נשאר ובכל העולם לומדים דף היומי זקנים עם נערים ואפי' בדור הנוכחי זכינו לשבת בשעורי "דף יומי" במקום המקורי בין כותלי בית המדרש של הישיבה בלובלין.
ובעיר הקודש ירושלים תובב"א למרות רצון שונאי ישראל לכבות אור התורה, הישיבה, ישיבת מרכז הרב עדיין נמצאת ובחורי ישיבה ממשיכים וימשיכו ללמוד בהתמדה גדולה בקדושה ובטהרה וקול התורה נשמע ומורגש מבין כתליה.
"המקום" מנחם וינחם אותנו ,כשאנחנו מוצאים את המקום עדיין עומד –מקום התורה – איפה שהישיבה נמצאת – עומד על תילו ובמקומו – המציאות שיש מקום כזה, זה נותן לנו נחמה.
בקינות לתשעה באב אנו אומרים "תורה תורה חיגרי שק". התורה מתאבלת ואנחנו מנחמים אותה שאפילו שעברנו את חורבן בית מקדשנו, אומרים לתורה, שהיא קיימת ונצחית רק שהיא באבלות דהיינו "חוגרת שק". חוגרת שק זה סימן של אבילות ולא יאוש ח"ו.
יה"ר שנזכה שהמקום, מקום התורה ינחם אותנו, עד הנחמה בעזרת השם של ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.
מרכז הרב: נמשיך בדרכנו ללמוד וללמד
מרכז הרב: המשבר נורא! והוא אבלות פרטית ואבלות כללית, נמשיך בדרכה ללמוד וללמד לגדול ולצמוח ולהפיץ תורת ישראל בארץ קודשינו השלמה
מתוך כתבה שפורסמה בחדשות ערוץ 7, פרסום ראשון 7/3/09
אבל כבד ירד על ישיבת מרכז הרב בירושלים בעקבות פיגוע הירי אמש בו נרצחו שמונה מתלמידי הישיבה ומהישיבה לצעירים הסמוכה לה. מסעות הלוויה של נרצחי הטבח שארע אתמול בישיבת מרכז הרב ייצאו היום בשעה 10:00 מהישיבה לכיוון בתי העלמין השונים בארץ.
ישיבת מרכז הרב פרסמה הודעת אבל רשמית:
"מתוך זעזוע עמוק אנחנו מודיעים על רצח מתועב של תלמידנו הקדושים והיקרים ארזים במיטב לבלובם וספרי תורה בידם. הרצח הנורא בוצע בלב ירושלים ובמרכז התורה הגדול בקודש הקודשים של האומה שהוא ליבה של מדינת ישראל. כחלק מהמלחמה שמנהלים הערבים נגד עצם קיומו של עם ישראל ונגד תורת ישראל".
"הבחורים הקדושים נפלו על קידוש ה' בקרב של בניין האומה בארצה, והם בגדר הרוגי מלכות שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם.
פיגוע נורא זה חייב להביא לשינוי מהותי, אנו קוראים ודורשים מממשלת ישראל להתעשת, ולהילחם עד חורמה וללא רחמים באויבי ישראל".
"המשבר נורא! והוא אבלות פרטית ואבלות כללית הישיבה תמשיך בדרכה ללמוד וללמד לגדול ולצמוח ולהפיץ את תורת ישראל בארץ קודשינו השלמה"
"עת צרה היא ליעקב וממנה ייושע"
במהלך חג הסוכות האחרון, לפני כחצי שנה, הלך לעולמו הרב הראשי לישראל לשעבר וראש ישיבת מרכז הרב, הרב אברהם אלקנה שפירא. בהלוויתו ספד לו הראשון לציון הרב מרדכי אליהו שאמר "אוי לו לעולם שאבד מנהיגו ואוי לספינה שאבד קברניטה. הספינה טובעת בים ואין מי שינהיג אותה".
תולדות ישיבת מרכז הרב
ישיבת מרכז הרב נוסדה על ידי הרב הראשי הראשון של ארץ ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל בשנת תרפ"ד (1924) כמרכז רוחני שישלב את תורת ישראל עם תקומת עם ישראל בארצו.
אלפי בוגרי הישיבה המעורים בחיים הציבוריים כרבנים, דיינים, מחנכים, קציני צבא, אנשי אקדמיה ואנשי מעשה ועשרות הישיבות, מוסדות החינוך והישובים שהקימו הביאו לכך שהשם "מרכז הרב" מציין לא רק ישיבה אלא גם תנועה ציונית דתית נרחבת המגשימה את חזונו של הרב קוק.
כיום ישיבת מרכז הרב הינה אחד ממרכזי התורה הגדולים בארץ. מאות תלמידים לומדים תורה בקריית הישיבה בירושלים, בבית מדרש "נחמת רחל" שבקבר רחל, ובבית מדרש "האידרא" ליד הכותל המערבי, כשלושים רבנים עוסקים בברור הלכה והוצאה לאור של כתבי הראי"ה קוק.
__________________________________________________________
|
