- שם: סבתא נילי
- כותרת: כט" בשבט תשס"ט
כבר שנה רועי,
מדי יום עם שחר אני מוצאת עצמי נושאת עיני למרום, מחפשת אליך נתיב, תוהה, מחכה לאות, לסימן (כמו זה שקיבלתי ממך ביום כיפור האחרון).
רואה דרך עיניך השוחקות את יקיצתו של היקום, כמו שכתבת בשירך "לא אשכח את הרגע המדהים, שבו העולם מתעורר לחיים".
כל כך נפלא היה מעשה הבריאה בעיניך. אהבת את החיים, והחיים אהבו אותך.
הבט רועי לשמים וראה, כולם נקבצו ובאו לפאר ולהאדיר את זכרך, נלקחת מאיתנו, אך השארת מאחוריך מורשת!
היה שמח וגאה רועי, כפי שאנו גאים בך. רק ח"י שנים חייתבעולמינו- כמה סמלי! אך הספקת כל כך הרבה!...
שמך נישא על שפתיים, מאות תלמידים ממשיכים בדרכך ואתה משמש להם דוגמא ומופת. כמו לכולנו.
ועוד ראה, כיצד ספרי התורה שנכתבו לזכרך, נישאים בתהלוכה גדולה, אל בית הכנסת שבו התפללת, התורה שכה אהבת רועי ונרצחתה באוהלה!
התפלל רועי, תפלתך קורעת רקיעים ותגיע ודאי עד לכיסא הכבוד...
שא תפילה להעביר את הרוע והרשע מעולמינו.
אוהבים ומתגעגעים עד קץ כל הימים!
זכרך ברוך,
סבתא נילי
- שם: האחות מעיין
- כותרת: לרוקי
רוקי אז שוב אנחנו נפגשים ומציבת ענק עם שמך מפרידה בינינו...
כל כך קשה לי הידיעה שכבר שנה חלפה.
כולם ממשיכים את חייהם ומנהלים אותם באותה הצורה,
כאילו דבר לא קרה.
רועי, אתה יודע היטב עד כמה אני שבורה, ועד כמה באמת קשה לי
ומה באמת מתרחש בתוכי.
רועי, אתה לא פה ואני מרגישה כל כך לבד, אין לי את האח הגדול שתמיד בבית,
כדי לדבר איתו...
יש בבית שני אחים צעירים, שפתאום אני היא זו שצריכה
להעניק להם את מה שקיבלתי ממך וזה קשה...
פתאום אני האחות הגדולה בבית לדביר ולדניאל ואני לא יודעת
איך למלא את התפקיד הזה.
הכל יוצא לי הפוך, למרות שאני ממש מנסה.
אך מי יכול להיכנס לנעליך?! המידה גדולה מדי.
רועי, כל כך קשה לי עם הכאב והעצב...החוסר העצום הזה.
אני מרבה לחשוב עליך. מביטה לשמיים, מחפשת אותך, היכן אתה נמצא.
רוצה שתספר לי מה איתך ואיך זה שם למעלה? איך מתייחסים אליך? מה מעשיך?
הגעגועים אליך, החוסר הזה, הכאב העצום רק מתעצמים בקרבי.
אני לא מפסיקה לשאול את עצמי: רועי, האם יום אחד אהיה שמחה?
האם יום אחד באמת אהיה מאושרת?
רועי, חשוב לי שתדע, שאני מאוד משתדלת בלימודים, במבחנים...
משתדלת להתייחס ולטפל כאן בכולם: באמא ואבא, באחים, בסבים ובסבתות היקרים שלנו
שאתה כ"כ אוהב.וכן, גם בשדוו.
קשה לי לראות אותם כואבים ובוכים על חסרונך, זה הורג אותי מבפנים.
אך אני מבטיחה לך רועי- לא אאכזב אותך, אהיה שם לצידם ובשבילם.
אתמוך ככל שאוכל, כמעט כמוך אך לא בדיוק!
אני זקוקה לך רועי, זקוקה לך מאוד רוקי שלי!
אני אוהבת אותך ומתגעגעת, רוצה שתחזור !!
עתה אתה ממש בדרכך למעלה, למקום שבאמת אתה שייך אליו.
מלאך בלבוש אדם.
לך לדרכך בשלום רועי, והיה מליץ יושר על כולם.
אנחנו כאן, לא זזים לשום מקום, נשתדל להיות בסדר כמו שהיית רוצה שנהיה,
היה רגוע!
אוהבת אותך כל כך וגאה בך,
אחותך מעיין
- שם: האח דניאל
- כותרת: לרועי
ר- רצון
ו- ויכולת
ע- ענווה
י- ידע
הנה רועי, שנה חלפה בלעדיך
כולם עצובים ובמיוחד אני
אני עצוב שאינך פה. רציתי כל כך שתישאר איתי אבל אתה תמיד נמצא בכל מקום בליבי.
רציתי שתזכור שעוד מעט אני בגיל בר המצווה והמתנה היחידה שאני צריך זה אותך,
אותך שתשיר ותרקוד איתי עם עוצמתך המלאה שאני ירגיש ותמיד ארגיש
וכולם אומרים עליך:
רועי היה עוזר לאנשים, מקשיב לאנשים
רועי היה עם מרץ ושמחת חיים ואהבת שלום עם דבקות חזקה,
עם עוצמה מלאה
וכרגיל עם חיוכו המקסים.
אני אשתדל כמה שיותר למרות שלא אצליח ואנסה להיות עם עוצמה כזאת.
אני אוהב אותך, אחיך הקטן דניאל.
- שם: האח דביר
- כותרת: השנה
אני ניצב כאן מולך, מתקשה אך בלית ברירה, חייב להאמין שזה אכן קרה.
שנה עברה רועי,
שנה שלא ראיתי אותך, שנה של חיסרון ענק ועצבות מתמשכת.
זה מאוד קשה כשאתה לא נמצא לידי !
רק אתה והקב"ה יודעים איך זה משפיע עלי.
הקב"ה לא מביא נסיונות שאי אפשר לעמוד בהם, כך אומרים לי.
אבל זה קשה, כולי נכבל בחטאיי, אך עד מתי? גם לי כבר נמאס!
ריבונו של עולם, אתה יודע שזה לא אני! זה פשוט לא אני!
רועי, היית ילד בעל חיוך כובש, בעל עיניים חודרות ובעל לב רחב.
היה לך דיבור עדין ונעים לאוזני כל מי שהכיר אותך.
ולפני שנה...כל זה נקטף בפתאומיות מידינו!
רועי עזב ולקח איתו חלק גדול מאוד מליבנו, השאיר חלל וכאב עצום בלב.
רועי היה עמוד התורה והתפילה.
כל מי שזכה לשמוע אותו מתפלל, ראה והבין מהי תפילה אמיתית, תפילה מתוך כוונה, תפילה שבאה מכל הלב!
כשרועי נלקח, כל התקרה קרסה ואני בטוח שכל אחד ברחבי הארץ והעולם
היהודי כולו, יכול להרגיש את הנזק והזעזוע העצום שגרם טבח מתועב זה.
אומרים, כשאדם נפטר, אז בשנה הראשונה- נשמתו נמצאת בעולם הזה
ואח"כ הולכת לדרכה, לעולם הבא.
על מנת שהנשמה תוכל ללכת עם הרגשה טובה, אנו צריכים לשחרר אותה
למרות הקושי הרב.
רועי, אחי, כה קשה לי לומר זאת, אך אני משחרר אותך, נותן לך לפרוש כנפייך
ושתמיד תדע שאני ממש אוהב אותך.
כשם שפרסת כנפיך והגעת ארצה מהעולם שלמעלה, כך תפרוס כנפיך ועתה
מפה חזרה לעולם שלמעלה, למקום אשר אתה שייך אליו.
יש לך תפקיד חדש וחשוב, להתפלל על עמ"י - אנו סומכים עליך! כמו תמיד!
יהי רצון שמעשיך יהיו לנו למופת ונלמד מדרכיך.
כולנו מקווים שזכותך תגן עלינו, רועי כולנו צריכים אותך.
אוהב, מעריץ ומכבד אותך,
אחיך הקטן דביר רוט.
- שם: האח אריק
- כותרת: לרועי אחי היקר
שנה חלפה ושוב אנחנו כאן איתך.
שנה לפרידה חלקית שלעולם לא שלמה, כי לאן שלא נפנה שם אתה נמצא.
בכל שמחה, אירוע משפחתי, או אפילו תמונה, אני רואה אותך עומד בצד, עם
חיוך מבויש, נוטל חלק יחד אתנו, אך מנקודת מבט שונה.
כל יום אני מתעורר עם תחושת החיסרון ועם כאב הפרידה, אך דע לך רועי,
שהאמת קשה מנשוא- עצם זה שאינך פה עימנו, ובכל זאת אני מנסה לתעל
את הכאב אל שורשו העליון, אל ריבונו של עולם, בתפילה.
ובעזרת הכוח המנסה לשברנו- לשמוח,
כי זה מה שאתה היית עושה אילו היה המצב אחרת.
רועי,
עברה שנה ואי אפשר שלא לתהות מה עשינו ולאן התקדמנו בתקופה זו. לא
קלה הדרך, יש הרבה שממה להפריח בנו ובסובב אותנו.
איבדנו חקלאי שהיה יודע את מרת נפשה של חלקתו- אותך.
אך אנחנו לא נשברים ואוספים את כל השברים לאחד, לאותו אחד שיבוא
ויגאלנו, לריבונו של עולם, בתפילה שיחונן עמו, ויגאל אותנו במהרה, ויחיה
מתנו ונזכה לראותך רועי, ולחוש קרבתך.
לפני כמה זמן נזכרתי בך רועי, דרך סיפור חסידי שקראתי, ואתה כה אהבת
סיפורים עם מוסר השכל.
אספר לך אותו כימים עברו.
"במהלך הפלגתם של רבי ותלמידיו פרצה סערה ואנייתם חישבה להישבר.
כל אנשי האנייה החלו להתפלל ולזעוק אל ה´, ורק תלמיד אחד עמד בצד
והחל שמח ורוקד. כששאלו רבו על מה ולמה הוא כה שמח, השיב לו תלמידו:
"איך לא אשמח ועומד אני לחזור אל בית אבי!" "אם כך", אמר הרב, "אשמח גם אני!"
ואתה רועי, שנמצא ליד אבינו הרחמן, או כלשונך, טאטא זיסע, אמור לו שבניו
רוצים לחזור אל אביהם שבשמים בתשובה שלמה ובשמחה.
מצפה לראותך בקץ הימים.
באהבה רבה וגעגועים עזים,
אחיך אריק.
- שם: רחל
- כותרת: כ"ט בשבט התשס"ט- אזכרה- שנה לרועי הי"ד
רועי,
אין בי כוונה לדבר עליך, כבר שמענו עליך רבות וכה טובות.
אין בי כוונה להלל את אופייך, תכונותיך ומידותיך הרבות.
אין בי כוונה לציין את חסרונך, הרי ברור כל-כך שאתה חסר.
לשם שינוי רציתי לדבר עלינו, לשתף אותך ואת כולם בנו, אלו שנשארו ועומדים חיים.
רועי,
לילה אחרי לכתך, בערב שבת, כבר החלטנו, אריק ואני, כי לבננו נקרא אלרעי וכבר אז היה לנו ברור כי ריבונו של עולם אתנו בכל.
באותו רגע קינאתי בעובר שנשאתי ברחמי, היה לי ברור שהחברותא שלו ברחם, עד צאתו,
הוא דודו, אותו לא זכה להכיר בחיים.
רועי, אינך זיכרון בתמונה, או אתר הנצחה, בבית שלנו אתה רוח חיה.
אינך כרטיס עליו חקוק "להתכוון בתפילה", אלא קבלה שלי לעילוי נשמתך בכל בוקר בו אני פונה לתפילה.
אינך דמות גיבור, או רוח עלינוה, אתה אח וגיס ודוד, הזכור בחיוך, בצחוקים ובשמחה.
אתמול בלילה, חשבנו לעצמנו מה היינו אומרים לך לו היינו מקבלים רק שעה בנוכחותך...
ללא התלבטות אמרתי לאריק שאומר לך מה שאמרתי לך בשבת האחרונה שהיינו ביחד;
שוחחנו על "מרכז" ועולמות עליונים וביקשתי ממך שמידי פעם, כשאנחנו ביחד בשבת,
תוריד לנו מעט מאותו שפע רוחני אותו אתה חווה בישיבה.
צחקת על בקשתי והוספת כי רב אברום זצ"ל אמר ש"מרכז" היא מעין עולם הבא, ואין העולם הזה, כלומר אנחנו, מוכן לקבל את העולם הבא ההוא ובכל זאת אמרת כי תשתדל...
והסברתי לך שאיני רוצה כי "תרד אל העם" אלא שתיקח ותסחף אותנו אתך ל"מעין עולם הבא" הזה...
אז שוב, כמו לפני שנה, אני שוב מבקשת, רועי, הבא לנו מעט מן העולם הבא הזה.
כמעט לסיום רציתי רק דבר קטן: חיזוק לבעלי, למשפחה ולחברים מסביבי;
"ענף שנגדע זה באמת דבר כואב,
שום ענף שיצמח במקומו לא יוכל להיות כמוהו בדיוק.
אכן, הדברים לא ייראו כמו פעם,
אבל, בשביל הענף הזה שנגדע לך- שווה להמשיך !
במקום שהייתה עקירה- שם תהיה נטיעה מחודשת".
דע לך רועי, שאנחנו נוטעים;
נוטעים שמחה,
נוטעים אהבת ה´,
נוטעים את משפחתנו המתרחבת,
ובשבילך- שווה להמשיך.
רועי, לא אלאה אותך במילים, את שיחותנו הקבועות אנו עושים בלילות, אבל בכל זאת זוהי ההזדמנות שלי לך להודות על הכוחות שהענקת לי בזמן חבלי הלידה, על השראת השכינה ןנתינת הכוחות לתמוך באריק בשעותיו הקשות.
דע לך כי כולי קנאה, על כי מצאת את מקומך ליד ריבונו של עולם.
מתגעגעת,
רחל
- שם: מהחברים
- כותרת: לרועי
שנה, 12 חודשים, 365 ימים, לא משנה איך סופרים את הזמן, הוא עדיין נראה כמו נצח בלעדיך. אנחנו עדיין לא מאמינים שאתה לא פה, עדיין מצפים לראות אותך ואת החיוך הענקי שלך, להרגיש את החיבוק העוטף והמלא אהבה הכנה שלך . פשוט אי אפשר לעכל. אי אפשר לעכל שבגיל 19 היינו צריכים להיפרד מחבר טוב. זה לא טבעי להספיד חבר בגיל כזה.
הרבה פעמים בהספדים אומרים על אנשים את האמת בהגזמה. אבל אצלך, רועי, זה פוגע. כי ההספדים עליך נראים כמו על כל אחד אחר. ברור שתמיד מתמקדים בטוב, אבל הרבה פעמים מגזימים ומאבדים מהערך של זה. ובעצם זה פוגע באנשים כמוך. שבך באמת יש את הדברים הטובים והאמיתיים האלה. אצלך זה לא חייב לבוא בהגזמה.
אנחנו זוכרים את רועי החייכן, הטוב לב שעוזר לאנשים בכל תחום שיכל, גם אם זה הוציא ממך מאמצים אישיים שלא היה כל כך נוח באותו רגע.
מעטים האנשים עם תכונות כמו שלך- עניו, צדיק, שקט, כנה והרבה פעמים אנשים עם תכונות כאלה מתנתקים מהחברה, אבל אצלך- זה היה ההפך. אתה היית חלק חשוב מאיתנו. חלק בלתי נפרד מהחבר´ה.
רועי,
הלכת לנו מוקדם כל כך בלי להספיק כל כך הרבה דברים שחיכו לך- אישה, ילדים...ואולי פשוט סיימת פה, עשית מה שייעדו בשבילך וכל מה שנשאר לנו לעשות זה לבכות, לאהוב, לקנא ולהיות גאים.
אוהבים ומתגעגעים,
החברים.
- שם: חן קורקוס
- כותרת: הקדוש והצדיק רועי אהרון רוט הי"ד
מלא מחשבות רצות לי בראש כשאני חושב מה לכתוב על רועי הי"ד. על מה אני אכתוב קודם?על המידות שלו, על הענווה, על התפילות, על החברות שהיתה לי איתו וכ´ וכ´. אני מרגיש שלא אוכל ואפילו במעט לתאר את דמותו של רועי הי"ד...
אבל הרגשתי חוב בעצמי בכל זאת להעלות על הכתב קווים, זכרונות, מחשבות ורגשות לדמותו של רועי כמו שרומרים אסור להתעצל בהספדו של צדיק למרות שאיני ראוי על כן ימחל לי, אבל בכל זאת הרגשתי חוב בעצמי.
רועי היה "עמוד התפילות". הוא היה מתפלל בדבקות כזאת שכאילו בכל מילה יש זהב והוא כמונה אותם אחת לאחת מתחילת התפילה ועד סופה, היה מציב לכולם רף גבוה ב"איך להתפלל", היה מכוון ממש בכל מילה ומילה היו רואים איך רועי בוכה ברחמים ובתחנונים כאילו בתפילת נעילה של יום כיפור, (הלוואי שנתפלל כך בתפילת נעילה של יום כיפור...), היה נדמה ממש שהשכינה יורדת וכל מלאכי מעלה יורדים מסביבו בשעת התפילה. כך היה רועי בתפילה ובעבודת ה´, היה ממש "אש לוהטת" בתפילתו, ואני אומר זאת בלי הגזמה כלל!
כשרועי הי"ד נרצח בידי בן עוולה, אז שמעתי שרועי נהרג וכדי להבין ולהפנים שאלתי "האם זה זה שמתפלל"? אמרו לי כן! זה אכן זה שמתפלל ! כאילו לא מדובר בהמוני בחורים שמתפללים...וכך זיהו אות, על פי התפילות שלו.
באחת הפעמים, בערב, ראיתי את רועי ממש כבוכה בדמעות ובדבקות בתפילתו ושאלתי את רועי האם הכל בסדר...רק לאחר מכן הבנתי שבעצם זו התפילה האישית שלו בכל יום ויום!
רועי היה מאיר פנים לכל אדם, בכל בוקר ראו את חיוכו הרחב באמירת בוקר טוב מהלב...היה חי בשמחה ממש, היה אוהב את כל הבריות, מקשיב להן, שמח עם כולם- ממש בכל הלב החם שלו, היחס החם שהוא מעניק לכולם נתן תחושה מיוחדת שכיף גדול לשהות במחיצתו.
היה לי חבר, חבר טוב...חבר חם ואוהב. חבר מחבק ומאיר פנים...כמה תחסר לנו רועי בבית המדרש- זה כבר לא אותו דבר בלעדיך.
בזמן שרועי היה מחבק אותך היית מרגיש כעטוף באהבה גדולה וחום גדול ועצום שהוא הקרין עליך. אוהב ואהוב למקום, אוהב את הביות, משמח את הבריות ואת המקום ולבושו ענווה ויראה...
אילו מידות היו לו, איזו צדיקות, איזה טוב הוא הקרין. יש אדם שעושה טוב ויש אדם שכל מהותו היא טובה. כזה היה רועי.
היה צנוע וארך רוח. תמיד הצניע את גדולתו. איזה צדיק, איזה חסיד, איזה עניו, איזה קדוש. מתלמידיו של אברהם אבינו, עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה...כך הוא הרגיש בעצמו.
איזה חבר היית ! איזו חברות אמיתית היתה ביננו.
רועי ירד לגנו לרעות בגנים וללקוט שושנים. בעצמך היית שושנה. עלית בסערה השמימה בתוך עבודת ה´ שלך!
לא ידעו מי אתה - במותך השארת לנו הרבה עבודה. הצבת לנו סטנדרט גבוה מאוד! הקב"ה לקח אותך כי הוא לוקח את המיוחדים ואתה היית מיוחד במינו. תתפלל לקב"ה בשמים כפי שאתה יודע. תתפלל עלינו, על המשפחה, על הישיבה, על כל עם ישראל בשעות קשות אלו. זו בקשה אישית ממך. תתפלל כמו שאתה יודע להתפלל, תמליץ טוב בעדינו לקב"ה שכבר יחיש את הגאולה השלמה.
מי ייתן ונלמד ממידותיך
מי ייתן כמותך, מי ייתן תמורתך.
אוהב ומתגעגע, חברך הטוב, חן קורקוס
